איך להתכונן לקראת גיל ההתבגרות?

ארבע-עשרה טיפים להורים, איך התכונן ולהתמודד עם גיל ההתבגרות? גיל ההתבגרות. קשוח הא? כבר הגיע אליך הביתה? עוד רגע? בגיל 12 (פחות או יותר) נוכל להבחין בסממנים קטנים שמעידים שהילדה הרכה שלנו, זו שהתכרבלה בתוכנו עד כה מתחילה את דרכה באזור הדמדומים של גיל ההתבגרות. לא מספיקה הגראמפיות של גיל עשר כדי לקטלג את הילדות שלנו בגיל ההתבגרות, את זה נראה קורה יחד עם ההתפתחות וההתבגרות המינית. התכנסות פנימה, יותר בילויים עם חברים, פחות זמן עם המשפחה, יותר רצון לבלות לבד - עם המחשבות, המוזיקה, המסך. זה הגיל שבו מתחילות שאלות הזהות העצמית, המינית, מתחילות גם המחשבות הפילוסופיות על החיים, הקיום, העולם. ההתפתחות המינית עושה את שלה, הילדות והילדים שלנו נפרדים מהגוף הילדי שלהם וסממני הבגרות מגיעים: שיעור, איברי המין משתנים, ווסת לנערות, שינויים במנעד הקולי אצל הנערים, התעגלות האגן, התרחבות בית החזה. זה לא תמיד קל ופשוט להם. ההורמונים עושים מה שהורמונים יודעים לעשות גם בתחום הרגשי, מצבי רוח משתנים, עצבנות, חוסר סבלנות. כל אלה יכולים להתבטא במשפחות שונות באופנים שונים. לא מעט הורים למתבגרים ולמתבגרות מעידים על תסכול רב, על ייאוש, על תחושת ריחוק ועל רצון מאוד גדול לשמור על הקירבה ולצלוח את התקופה המאתגרת הזו כמה שיותר טוב. אז התגייסתי וכתבתי כאן כמה טיפים שיעזרו לכן להתכונן קצת לקראת הבאות: 1. תקשורת פתוחה, כנה ובגובה העיניים. א-ב של יחסים, ועל אחת כמה בגיל ההתבגרות. לנוער שלנו יש סנסורים רגישים מאוד להסתרה ולחירטוט. כשהם מרגישים שאנחנו לא באמת איתם הם מתכנסים ומסתגרים מפנינו, ונוקטים באותן אסטרטגיות של הסתרה וחירטוט חזרה לכיווננו. דברו עם הילדים שלכם על הכל, אם מדובר בנושאים שקשה לכן לתקשר אותם (מיניות, מגדר, ושות') תקראו ברשת, או בספר או גשו לסדנה אצל אשת מקצוע כדי לעשות קצת סדר בראש. 2. אל תבהלו ממצבי הרוח. ככה זה בגיל ההתבגרות, יום עסל יום בסל. הרבה פעמים אין להם שליטה על מצבי הרוח האלה והם מושפעים בקלות מהמצב ההורמונלי, או מאתגרי חיים שונים. מספיק שהמורה אמרה משהו, או שהבחורה שיש להם קראש עליה הסתכלה במבט מוזר, וזה מספיק כדי לחרב את היום. תנשמו כל יום ביומו, כל רגע ברגעו. להיות עצובה ומיואשת לפרקים זה חלק ממה שעובר עליהן. גייסו את היכולות האמפתיות שלכן, נסו רגע להיזכר בגיל ההתבגרות שלכן, ותהיו שם ברגישות עם ילדיכן. כמובן שחשוב לשים לב לסימני אזהרה של מצבים קיצוניים, ואם יש חששות ודאגות מוטב להתייעץ עם איש.ת מקצוע בתחום, עם היועצת של בית הספר, או כל איש.ה חכמה שאת סומכת עליה. 3. אגו וכבוד. שחררו אותם, אל תכנסו לפינות של אגו וכבוד. כל ההחזקה הזו של "אני והם" מייצרת ריחוק והפרדה. 4. פזרו סולמות כדי שהם יוכלו לרדת מהעצים שהם טיפסו עליהם. הם מתפוצצים מהר, זועמים מהר, ומכניסים את עצמם לפינות. אל תחכו שהם ירדו משם לבד. פזרו להם סולמות, תעזרו להם לרדת. תדפקו בדלת הסגורה תשאלו אם להכין לו קפה כשאתן מכינות לעצמכן, שילחו מסר שאתן כאן כדי לדבר, תשלחו וואטסאפ עם לב. כל דבר שיושיט להם יד ויעזור להם לרדת מהצמרת. 5. הם מבוגרים? הם ילדים? תנו להם להיות גם וגם. גיל ההתבגרות זה גיל כלאיים של גם וגם. של זכויות וחובות, ולפעמים גם אנחנו וגם הם מבולבלים מהסטטוס שלהם. אז כן, הם גם ילדים, וגם טרום-מבוגרים, וזה בסדר שיש להם התנהגויות וסממנים מכל אחד מהקצוות האלה, אבל זו לא הגדרה מוחלטת. תנו להם להנות מהוורסטיליות שקיימת. 6. הפרדה בין הציפיות מהם ליכולות שלהם. כן. מתבגרים יכולים לעזור עם הבית, ולקחת אחריות. מתבגרים יכולים לטפל באחים הצעירים שלהם או לעזור לסבא ולסבתא. מתבגרים יכולים הרבה דברים, בפועל הם לא תמיד פנויים רגשית לכך. נסו להתאים את הציפיות שלכן והבקשות שלכן לילד הספציפי שלכן וליכולות שלו ביום נתון. תעשו הנחות איפה שאפשר. תבקשו כשאתן רואות שהמצב מאפשר. 7. לזכור להגיד כל יום, אני אוהבת אותך. גם ביום שהיא הכי מעצבנת, גם ביום שהיא טרקה את הדלת. גם ביום שהוא לא עזר, גם ביום שהוא נהם עלייך. לפני שאתם מסיימים את היום תעשי לך מנהג, תדברי על דלתות החדרים, תגידי לילה טוב ותגידי לה שאת אוהבת אותה (אבל בחייאת, אל תצפי לתגובה, חבל להתאכזב ;-) )

8. הומור. והרבה. תכניסו הומור לחיים, תייצרו לכן הומור משפחתי. הומור עצמי גם עובד טוב. בתקופות רגישות חשוב לגייס הרבה טאקט ולהקפיד לשמור את העוקצנות מחוץ לתחום. 9. אל תתווכחו איתם על החוויות שלהם ואל תנסו לשנות אותם. מה שהם חווים ומרגישים זו האמת שלהם, אל תנסו להתווכח איתם על החוויה שלהם, אל תקטינו את עוצמות הפגיעה והמערבולת שנוצרת אצלם בעקבות סיטואציות שונות. אל תנסו "להכניס אותם לפרופורציות" בכוח. הם זקוקים עכשיו לאוזן קשבת וכתף תומכת, ולא שעוד מישהו יגיד להם שהם לא בסדר. 10. היא לא נגדך אלא לטובת עצמה. המשפט הזה שאנחנו משננות מאז שהיא בת שלוש, תופס גם בגיל שלוש עשרה. אל תיקחי את זה אישית. 11. תסמכו על עצמכן. אל תופרעו מקולות רקע ומאנשים זרים. אתן מכירות את הילדים והילדות שלכן הכי טוב שבעולם, אל תנסו לתבנת אותם ואתכן לכדי תבנית שמישהו אמר ש"ככה צריך". תהיו קשובות לעצמכן, לילדיכן ותקשיבו ללב שלכן. אם נראה לכן שמשהו לא טוב קורה - גשו לעזרה שמותאמת לרוח האידיאולוגית החינוכית שלכן. אם אומרים לכן שאתן או ילדיכן מתנהגים לא בסדר אבל הלב שלך אומר לך אחרת, תסמכו על עצמכן. 12. אל תשארו לבד. צרו לכן סביבה תומכת. חברות חכמות שיקשיבו, ייעצו, לא ישפטו אתכן על הבחירות שלכן ועל הילדים שלכן. קבוצת תמיכה וליווי להורים למתבגרים. וכו'. 13. לשחרר ולהרפות מתפיסות מחשבתיות. על מה צריך ואיך נכון. כל שיפוט על כמה הם לא בסדר, רק ייצר ריחוק. זה הזמן להרפות קצת מה"צריך" ומהביקורת על העולם, על המסכים, על הטיק טוק, על השטחיות כביכול, על הציונים. כל תנועה שתעביר את המסר "ככה לא טוב, בדרך שלי עדיף" תיצור התנגדות והדיפה, בוודאי אם היא מכילה בתוכה שיפוטיות והקטנה.

14. לזכור שזה שלב והוא עובר. כמו שהן לא נשארות לנצח תינוקות עגלגלות, כך הן גם לא ישארו לנצח מתבגרות זועפות. יום יבוא והן יצאו מהצד האפל של הירח - ויחזרו לתקשר איתכן מחדש. אל ייאוש. הפוסט הזה נכתב במקור בקבוצת הפייסבוק שלי, ועורר תגובות רבות, בקשות לשיתופים ולפלקטים לתלייה על המקרר. אז הנה, במיוחד בשבילכן, יש גם קובץ להדפסה ביתית.

ארבעה-עשר טיפים להתמודדות עם גיל ההתבגרות

איך להתכונן לקראת גיל ההתבגרות.pdf

הורידו את PDF • 517KB