ענבל צור
הנחיית הורים לתקשורת משפחתית מקרבת
להוביל לחיבור משפחתי ולמערכות יחסים מיטיבות

הסיפור שלי עם תקשורת מקרבת. 

פרולוג
פעם הייתי האמא המושלמת, ואז נולדו לי הילדים. 

פרק א' | החלום ושיברו

את ההורות המושלמת שלי טיפחתי במשך שנים, ידעתי בדיוק איזה הורה אני אהיה, ואיך החיים שלנו יתנהלו ואיך הילדים שלי יתנהגו. חייתי בתוך תסריט של הולמארק שכתבתי בעצמי.
ואז, אז הם נולדו וכל הפנטזיות שלי קרסו לתוך עצמן, גיליתי שאני לא התסריטאית היחידה בסרט הזה ובמקום הולמארק נקלעתי לערוץ סרטי האימה. 
 

חמש שנים לתוך ההורות התחלתי להבין שמשהו לא עובד לי, לנו.
רציתי בכל מאודי להיות אמא טובה, מחנכת, דואגת, אכפתית וסמכותית, כזו שיש לה מילה בבית ושהילדים שלה משתפים פעולה, אבל זה לא עבד לי. יותר ויותר מצאתי את עצמי מאיימת, כועסת, נעלבת, מצפה ומתאכזבת, צועקת ובוכה.
 

הילדים בתגובה התנגדו, כעסו, צעקו ובכו בחזרה, וכשאני צעקתי והתאכזבתי מהם ראיתי את המבטים המפוחדים על פניהם והרגשתי את הריחוק בינינו נוצר.
הרגעים שבהם לא היה  לנו כיף ביחד האפילו על היחסים שלנו, והתחלתי להרגיש התפוררות.
הייתי מותשת ועייפה ומאוכזבת מעצמי ומההורות שלי ולפעמים אפילו מהילדים שלי.
לא הולמארק ולא נעליים. מה עשיתי לעצמי ומי פה המבוגרת שתיקח אחריות על כל הכאוס הזה?

פרק ב' | ההכרה בשבר
הבנתי שאני זקוקה לעזרה, להכוונה.
רציתי שמישהו ילמד אותי לנהל את המשפחה ואת הילדים שלי בדרך אחרת, ושאני אלמד איך לגרום להם לעשות את מה שאני רוצה רק בלי כל הצעקות והאיומים האלה, ובעיקר הבנתי שככה אני לא יכולה להמשיך ושהחיים שלנו רחוקים מלהראות כפי שביקשתי. 

פרק ג' | זרעים נטמנים והתחלת השינוי
הזרע הראשון נטמן בשנת 2010 בסדנה יומית של תקשורת מקרבת.
במשך ארבע שעות של סדנה הקשבתי, בכיתי, התפרקתי והתחברתי, ובעיקר רציתי עוד מהדבר הזה שהפיל לי אסימונים והרגשתי פתאום חיבור ואהבה גדולה עוד יותר לילדים שלי.
המשכתי ללימודי תקשורת מקרבת בקורס שנתי ארוך ומעמיק "לשימוש אישי", שבו פירקתי תבניות מחשבתיות והרכבתי אותן מחדש, נפרדתי מאג'נדות ובניתי את ההורות שביקשתי לעצמי ובעיקר למדתי לשים את הצרכים במרכז היחסים ולהתמקד במה שחשוב לי באמת - הקשר שלי עם הילדים שלי. 
בדרך ילדתי את הבת השלישית והמשכתי לתרגל ולהתקרב לגישה ולהורות המקרבת. 

פרק ד' | מצאתי את שליבי חיפש
מצאתי את שליבי חפץ בו, אך לא ידע קודם לכן לתת לו את השם.
מצאתי את הדרך להורות דיאלוגית, שמחברת ומקרבת ומאפשרת תקשורת מסוג אחר לגמרי, כזו שרואה את הצרכים שמתחת ומאפשרת לי לנהל איתם שיח רגשי ולא רק תפעולי.
שם הבנתי שההורות  היא לא ריצה למרחקים קצרים, אלא מרתון של שנים ושסגנון התקשורת שלי איתם בהווה ישפיע על טיב היחסים שלנו לאורך זמן רב למשך כל חיינו.

הבנתי שהם אנשים נפרדים ממני ולא שלוחה ישירה שלי, ושכל שנותר לי זה ללמוד לנהל את התקשורת שלי איתם בצורה מיטיבה, דרך הקשבה, חיבור ואמפתיה, כי השותפות המשפחתית שלנו היא לנצח.
למדתי גם לתת מקום לעצמי כאישה וכאמא, ולמצא את האיזון הכל כך עדין בין ההורות שלי לענבל שאני ולא לוותר על אף אחד מהחלקים שבי. 

כך התחיל הסיפור עם התקשורת המקרבת ומאז אני מטפחת אותו באופן יום יומי, במשפחה ובכלל בחיים שלי.
לימים הרגשתי שזה מה שאני רוצה ויכולה לתת לעולם, ולהמשיך להפיץ עוד ועוד זרעים של תקשורת מקרבת למשפחות נוספות, בבתים נוספים.

פרק ה' | ההכשרה המקצועית
בשנת 2016 סיימתי מסלול לימודים בן שנתיים, והכשרה לליווי ואימון בגישת התקשורת המקרבת והמצפן אצל ארנינה קשתן במרכז "מיתרים" ומאז אני מלווה משפחות והורים שמבקשים לעצמם חיבור וכלים להתמודד עם משברים.
אני מלמדת הורים לשמור על החיבור המשפחתי בשגרה וגם בזמן חוסר הסכמות, להיות הורה משמעותי־ת, לחנך מתוך הקשר, ללמוד לנהל משברים ואתגרים תוך שמירה על מה שהכי חשוב לנו במשפחה - היחסים שלנו ותומכת בנשים ובהורים בכלל להתקיים במערכת משפחתית משותפת שנותנת מקום להכרה לכל החלקים שבה. 

אפילוג
הילדים שלי עדיין לא עושים כל מה שאני מבקשת, הבנתי שזה לא יקרה ואני חיה עם זה בשלום ובשמחה. 
בנינו בסיס חזק ומיומנויות תקשורת שמסוגלות להחזיק את כל זה יחד.

אני לא אמא מושלמת, והמשפחה שלי לא יצאה מקטלוג או מערוץ הולמארק.
אנחנו משפחה מציאותית רגילה,  שלמדה להפחית את גורמי החיכוך, שלמדה לעשות סדרי עדיפויות ושיש לה יותר כלים וניסיון בשיח רגשי שעוזרים לנו להתמודד עם האתגרים שלנו, ולחיות את החיים עצמם עם פחות התנגדויות.