פרוזה על גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות, מדע בדיוני על מצע הומוריסטי מבוסס על חלקי מקרי סיפור אמיתיים

איפשהו בסביבות גיל 13-14 המתבגר הטיפוסי נכנס לעומקו של גיל ההתבגרות.

ההורה הטיפוסי של מתבגר טיפוסי יראה את הנער שלו משייט לו ברחבי הקוסמוס, ולאט לאט התקשורת תהפוך להיות מקוטעת, כמו טלוויזיה בשנות ה 80.

הנער נכנס אל צידו האפל של הירח, מדי פעם הוא ישלח אותות של רעב, צמא, מרמור וחוסר שביעות רצון כללית, הוא יעדיף לבלות כמה שפחות עם בני ובנות משפחתו וכמה שיותר עם חבריו - המקוונים והלא מקוונים.

זה השלב שבו ההורה מתמקם בחדר הבקרה שם הוא ינטר את סימני החיים של המתבגר שלו, יחפש סימני מצוקה, יבחן את מצב הרוח, ישתדל לאפשר עצמאות אוטונומית אך ישאר עם האצבע על הדופק.

פקח חדר הבקרה ינסה לשדר סימני תקשורת אל המתבגר לחלל, לפעמים יענה בהמהום לא ברור, או יזכה לתשובה בת הברה אחת "כע".

בחדר הבקרה יתגלה כי מסרים שעוברים דרך אמצעים אלקטרוניים כדוגמת הוואטסאפ יאפשרו תקשורת יעילה יותר עם המתבגר, מאשר תקשורת פנים אל פנים.

בעיה נוספת שמקשה על היושבים בחדר הבקרה היא שהשעון בצד האפל של הירח הפוך מהשעון המקובל על פני כדור הארץ. בשעות הערות בכדור הארץ שם זמן השינה וההפך. הבעיה המהותית מתגלה עת המתבגר מחליט סוף סוף לשלוח אל חדר הבקרה פירוט של כל תלאותיו וצרותיו, אך הפקח בחדר הבקרה כבר עייף אחרי יום שלם בו ניסה לשלוח שדרי תקשורת ללא הצלחתה, ועתה הוא נאלץ לשבת להקשיב לבעיות האסטרונאוט על חשבון שעת הט"ש שלו.

לאחר תקופה לא קצרה של שעות בצידו האפל של הירח, ניתן יהיה לחזות מחדר הבקרה בהבהובי נורמליות המגיחים חזרה.

המתבגר ששהה בצד האפל יחזור לתקשר עם בני ובנות כדור הארץ, לפעמים אפילו ביוזמתו ומרצונו החופשי וסימני המרמור וחוסר שביעות הרצון ידהו מעט והקשר עם פקחי חדר הבקרה ישוב להתחדש.

נכתב בלשון זכר ונכון למתבגרותים ולהורים מכל הקשת המגדרית