מניפולציה

מניפולציה של ילדים וילדות היא טענת הורים רבים, כבר מגיל שנתיים ואפילו לפני.

אני מודה שבאופן אישי המילה מניפולציה מעוררת בי חוסר נוחות, יש בה מן השיפוטיות על טוהר הכוונה, כאילו יש בהתנהגות רצון להזיק או להשיג את המבוקש בערמומיות.

כמובן, שבהתאמה, תגובת ההורים ל''מניפולציה'' נובעת מתוך אותה שיפוטיות, אז ישנה העברת ביקורת, או התעלמות, או נזיפה. כל דבר על מנת להכחיד את ההתנהגות הלא נקייה הזו.

מאחר בתקשורת מקרבת עסקינן, יש בי הרצון העז להזכיר, כי כל פעולה שלנו, כל התנהגות, היא אסטרטגיה למילוי צרכים.

והצרכים, אין בהם טוב או רע, אין בהם נכון או לא נכון, אין בהם צריך או לא צריך.

יש רק אותם, ככה, נקי. הם מה שהם.

וההתנהגות היא דרך למילויים.

אז מה? תשאלו אותי

כל התנהגות מקובלת? ככה זה בתקשורת מקרבת? כל התנהגות היא סבבה?

התשובה היא כמובן: לא.

יש התנהגויות ואסטרטגיות שהן פוגעניות, פחות מתאימות לסיטואציה או לסך הערכים של המשפחה. יש התנהגויות שאולי יענו על הצורך של האחד, אך יפגעו בצורך של האחר.

ואנחנו נשאף שאף אחד לא יפגע בדרך ובוודאי שלא מילוי צרכי האחד יגיע על חשבון הצורך או הרגש של האחרת.

פלונטר?

לא ממש.

ההצעה שלי היא הזמנה להסתכל על ההתנהגות המניפולטיבית (לכאורה) של הילד.ה ולחפש את הצורך מאחוריה.

מה מנסה הילד.ה שלנו להשיג בהתנהגות הזו?

מעצם החיבור העמוק של הצרכים ושל הלבבות, כבר נוצרת בתוכנו רגיעה, יש יותר שקט, השיפוטיות פוחתת והתגובתיות לחומרת ה''עבירה'' נרגעת.

אהה, הוא בעצם מחפש את הקירבה שלי?

אולי היא מחפשת את ההנאה שלה לאכול ממתקים?

אולי הוא מחפש את הביטחון שיש שיוויון בין האחים?

כשנוכל לראות את הצורך יהיה לנו קל יותר לדבר אל הילדים שלנו בצורה נקייה, לא מתלהמת, פחות נוזפת או ''מעמידה במקום''.

זה כבר לא ''תפסיק לדחוף את אחיך!!" ויותר ''גם אתה רוצה לשבת קרוב אלי?"

מתוך המרחב האמפתי הזה שניצור בינינו לבין הילדים שלנו, נוצר חיבור, ומתוכו נוכל לעזור להם למצא אסטרטגיות אחרות, שיהיו פחות פוגעניות, ולהעביר מסר שבשיח פתוח קל יותר ונעים יותר להתנהל, לבקש בקשות, ולהענות אחד לשני.

כי אנחנו כבר לא אחת על חשבון השני

אנחנו פשוט כאן ביחד.