חינוך ביתי - איך ולמה?

איך עושים חינוך ביתי? איך נרשמים לחינוך ביתי? מה עם חברה וכישורים חברתיים? ומה עם הלימודים ותעודת הבגרות? כל השאלות וכל התשובות.

זה הזמן הזה בשנה, לקראת ההרשמות לשנת הלימודים הבאה ועם פתיחת הפורטל של משרד החינוך להגשת ההצהרות על החינוך הביתי (שיהיה פתוח נכון לרגעים אלו עד ה 30.4.25) שעולות המון שאלות על מסגרות, על חלופות ועל חינוך ביתי. כאמא ותיקה בחינוך ביתי (ותיקה כמספר שנותיו של בני בכורי יליד 2005) ייעצתי במהלך השנים לעשרות משפחות, עניתי מאות אם לא אלפי תשובות בטלפון ואון ליין ועם הגדילה במספר המשפחות המתעניינות החלטתי לרכז את הכל למאמר אחד מפורט (וארוך) שיעודכן עם הזמן, בהתאם לתקופה, לנהלים ולשאלות שישאלו אותי. בתשובות תוכלו למצא גם הפרכות לתפיסות שגויות על החינוך הביתי. זה יהיה מאמר מתגלגל ומתעדכן, אם יש לך שאלות שלא מצאת עליהן תשובות, שלחי לי מייל עם השאלה ואני אעדכן. כל הכותרות הן ניסוחים של אמירות כאלה ואחרות ששמעתי במהלך השנים, יותר מפעם או מפעמיים, או של שאלות שנשאלתי על ידי משפחות מתעניינות.

אבל רגע, לפני הכל.. מה זה חינוך ביתי? חינוך ביתי הוא הבחירה של ההורים לחנך, לגדל וללמד את ילדיהם במסגרת הביתית-המשפחתית שלא במסגרת חינוכית פורמלית. במדינת ישראל חל חוק חינוך חובה מגיל שלוש ועד גיל שמונה עשרה, משמע שעל הורים חלה החובה החוקית לשלוח את ילדיהם למסגרת חינוכית המאושרת על ידי משרד החינוך. הורים המעוניינים ליישם בביתם חינוך ביתי נדרשים לפטור את ילדיהם מחוק חינוך חובה על ידי הגשת בקשה מסודרת למשרד החינוך (פירוט מלא בחלק ג). למה הורים בוחרים בחינוך ביתי? הסיבות לבחירה בחינוך ביתי הן רבות ומגוונות, לכל משפחה יש את הסיבות שלה לבחירה הזו וכל אחת מתארת מהלך שונה בדרך אל הבחירה הזו. לרב יהיה מדובר בתמהיל כזה או אחר של הסיבות הבאות: 1. ביקורת על מערכת החינוך הקיימת. לצערנו לא חסרה ביקורת, מגודל הכיתות ועד ההכשרות של הצוותים החינוכיים, עלייה במקרי האלימות הקשה, המקובעות המערכתית וחוסר ההתעדכנות של המערכת עם החיים המשתנים. עייפות החומר: של המבנים הפיזיים, של החומר האנושי, של חומרי הלימוד, של דרכי הלימוד. נכון, ישנם גם גנים ובתי ספר טובים ואיכותיים ומורות ומורים שנותנים את הנשמה, שנאמר, כמה מחברותי הטובות. אבל הם לא הרב, ומי שמצאה כזה - זכתה. 2. ערעור על נחיצותה של מערכת החינוך האם מערכות החינוך הן מחוייבות מציאות? בתי הספר נוצרו בזמן המהפכה התעשייתית על מנת להקנות לילדים השכלה שלא יכלו להשיג בבית, על ידי הוריהם הלא משכילים. גנים הומצאו על מנת שיהיה מקום בטוח להשאיר בו את הילדים בזמן שההורים יוצאים לעבודה במפעל. בימינו, ידע נמצא בכל מקום ולא רק אצל המורים ואם נסתכל על זה באופן מפוכח נסכים לראות שהוא גם לא נמצא אצלנו ההורים. הילדים שלנו לא פחות משכילים מאיתנו (גם אם בתחומי ידע שונים) והלמידה יכולה להתרחש בכל מקום. משכך, ברגע שהורים מספקים לילדיהם מענה לצרכים חברתיים ולימודיים - הרי שבית הספר יכול להפוך למיותר, או לכל הפחות, לא משהו מחוייב מציאות. (ממליצה בחום לקרא את הספר בית או ספר, חינוך ממלכתי כנגד חינוך ביתי / גיל גרטל)

3. האמונה שמקומם הטבעי של הילדים הוא בבית, בחיק המשפחה. בעיקר בגיל הרך אבל גם לאחריו, ילדים לא צריכים קבוצות גדולות  ומעט מבוגרים־ות אחראיות, אלא להפך, הם זקוקים ליחס אישי, למענה מהיר לצרכים ולתחושת מוגנות וביטחון. אפשר לקרא מגוון מאמרים על הנפש הרכה של הילדים ועל היקשרות ועל החשיבות של קשר הורה-ילד. 4. לקיחת אחריות הורית בחינוך הילדים, רצון להיות נוכחים ומשמעותיים בחיי הילדים. כן, זו בחירה לגיטימית. לא מדובר פה בצורך בשליטה ולא בחרדה הורית, ישנם הורים שנהנים מהשהות המשותפת עם הילדים ומהזרימה המשפחתית ביחד. כל עוד ישנו איזון עם חיי חברה ונפרדות בהתאם לגיל ולצרכים: הרי זה משובח. 5. התאמה של הלמידה והתכנים באופן אישי ופרטני לכל ילד ולכל ילדה בהתאם לצרכיו-ה. בחינוך ביתי אין כיתות ואין צורך במבחנים, בין אם ההורים בוחרים בסקולינג מלא ובין אם באנסקולינג, ישנה התאמה של הלמידה לילד, לקצב שלו, לקשיים ולאתגרים שלו או ליכולות שלו. אפשר להתאים את הנושאים ואפשר להתאים את אופן הלמידה, לכל ילד באופן אישי. החסרון: צריך להיות יצירתיות היתרון: הלמידה משמעותית יותר, מדוייקת יותר ופחות מתסכלת. וכאן, אמליץ בחום לקרא את הספר בלמידה מתמדת / ג'ון הולט. 6. התנסות לא מוצלחת של המשפחה עם מערכת החינוך. הילדה היתה בגן או בבית הספר, והחוויות שם לא הותירו רושם טוב, או אפילו גרמו לצלקות רגשיות. ילדים רבים חווים במערכת  חרמות או התעללויות, רגשיות או פיזיות מה שגורם להורים לאבד אמון במערכת וביכולותיה לטפל במצבים שכאלה. 7. מענה מותאם לצרכים האישיים של כל ילד. מעבר למענים לימודיים, ישנם גם צרכים פיזיים ורגשיים רבים לילדים. כל ילד שונה מחברתו, וכשנמצאים במסגרת הביתית קל יותר לספק מענה מותאם. 8. טובת הילד. בסופו של דבר זהו הדבר הראשון והאחרון שחשוב. מהי טובת הילד? כל משפחות החינוך הביתי דואגות לטובת הילד, ובטוחות שזוהי הבחירה ההורית הנכונה למען ילדיהם.

אנחנו כמשפחה התגלגלנו לחינוך הביתי תוך כדי החיים. בשום שלב לא הרגשנו שגן יהיה עדיף על מה שהילדים מקבלים בבית, ואז ההמשך ליסודי נראה לנו הנכון והמתאים למשפחה שלנו. לא חשנו שהילדים מפסידים משהו, הם הרוויחו דברים אחרים ושונים. אני מאמינה שבגילאים הצעירים לגן אין יתרון על פני לגדול בבית בריא, מתפקד ואוהב. בגילאי היסודי אפשר בקלות לשמור על הסקרנות של הילדים ועל תהליכי הלמידה הטבעיים שלהם ולא למסגר אותם בתוך תבנית של חומרי למידה, מבחנים ולמידה מתוך הכרח שממאיסה את הלמידה ומייצרת אנטי. כל זאת בתנאי שההורים מסוגלים לענות על צרכיהם הפיזיים, החברתיים והרגשיים של ילדיהם ושל עצמם (נגיע לזה בחלק של איך את לא משתגעת??) חשוב לזכור שחינוך ביתי לא מתמקד רק באופן הלמידה של הילדים ובחומרי הלימוד ובהקניית ידע. הלמידה היא רק חלק קטן מתוך תפיסת עולם שלמה שרואה ערך וחשיבות בנוכחות ובחיי המשפחה המשותפים, בנוכחות של הורה בשנות חייהם הראשונות של הילדים, בלהשאיר את מרכז הכובד אצל המשפחה. אז הכל עניין של שליטה? אז אני אחזור ואכתוב: לא מדובר בהורים שיש להם בהכרח רצון עז לשליטה. רב ההורים בחינוך הביתי יגלו שעל מנת להשאר בחינוך ביתי לאורך זמן, הם נדרשים דווקא לגלות גמישות מחשבתית, בנייה מחודשת של סדרי עדיפויות וויתורים, והרבה הרפייה ושחרור.שחרור של תפיסות מחשבתיות על מה צריך ומה חובה, שחרור בסדרי עדיפויות על תחזוקת הבית, שחרור של הילדים להתנסות, לחקור ולגלות עולם.  איך עושים חינוך ביתי? אם נודה על האמת, כל משפחה מיישמת את החינוך הביתי שלה בהתאם לאמונות חייה, ואין שום קו אחיד בין כל המשפחות. כמספר המשפחות בחינוך הביתי, כך מספר הדרכים ליישם אותו,  ואפילו גדול יותר מזה - כמספר הילדים בחינוך הביתי, כך מספר הדרכים ליישם אותו. זוהי דרך שמבקשת מההורה לשאול שאלות ולחקור בדרך לתשובות המתאימות לכל ילד ולכל ילדה. ההתחלה היא לרצות, ההמשך הוא להתנסות ולבחור, כל פעם מחדש. סקולינג או אנ-סקולינג? הום-סקולינג (Homeschooling): ההורים אחראיים על מערכת למידה מסודרת, לפי תחומי ידע מוגדרים על ידי ההורה ולרב על פי סילבוס התואם פחות או יותר את זה של מערכת החינוך. האנ-סקולינג (Un-Schooling) החינוך החופשי, שבו ההורים מתוך אמונה בסקרנותו הטבעית של הילד ומתוך נטייתו הטבעית להתפתח, מאפשרים לו לבחור את תחומי העניין, הלמידה והמחקר שלו. ישנו רצף בין הסקולינג לאנ-סקולינג, רב המשפחות במדינת ישראל מקיימות חינוך ביתי שנמצא איפשהו על הרצף, אבל קרוב יותר לאנ-סקולינג. אין פה בחירה נכונה ולא נכונה, יש את מה שמתאים להורים ולילדים.

כמה ילדי חינוך ביתי יש בארץ? במהלך השנים האחרונות אפשר לראות גדילה משמעותית במספר הילדים והמשפחות בחינוך הביתי. אם בתחילת שנות ה90 היו נתונים רשמיים על עשרות בודדות של ילדים ברחבי הארץ, כיום ניתן לקבל נתונים של משרד החינוך של למעלה מ 2000 ילדים וילדות. אלו הם רק הנתונים הרשמיים, יש עוד לא מעט משפחות שלא הגישו בקשות על ילדיהן ולכן אין נתונים סטטיסטיים לגביהם. הנתונים הללו ממשיכים לגדול, ומאז מגפת הקורונה חל גידול ניכר במספרים. זה אומר שאת איתם כל הזמן? כמעט כל הזמן. חינוך ביתי אומר שהילדים לא הולכים למסגרות ועל כן נדרשת נוכחות מבוגרת כל שעות היממה (לפחות עד גיל ההתבגרות). אפשר כמובן לחלוק את השעות עם בן הזוג או לקבל תמיכה של בייביסטר ובני-ות משפחה אחרים. יש ילדים שלא מתאים להם חינוך ביתי? ברמה העקרונית אני מוצאת שחינוך ביתי מתאים לכל הילדים, אבל לא לכל ההורים. יש הורים שמעידים שאין להם מספיק סבלנות או בכלל רצון לחנ"ב ובמקרים כאלה, באמת עדיף לילדיהם שלא יהיו בחינוך ביתי. לילדים בגיל הרך, וגם בתחילת היסודי - לכולם חנ"ב מתאים, כל עוד הם מקבלים מענה הולם לצרכים שלהם - מפגשים חברתיים בתדירות שמתאימה להם (יש כאלה שצריכים כמעט כל יום וכאלו שפעם בשבוע זה ממש מספיק), חשיפה והעשרה אינטלקטואלית (ואני לא דווקא מכוונת לדידקטי או לכזה התואם משרד החינוך). עד מתי חינוך ביתי מתאים? מאז ומעולם התשובה שלי היתה "עד שיפסיק להתאים לי, או להם" כל שנה מחדש, בזמן שהייתי כותבת את ההצהרה על החינוך הביתי זו היתה הצהרת כוונות שלי לעצמי ובחינה מחודשת - האם זה מתאים לי עדיין? ולהם? בכל שלב כשהרגשתי שזה לא מתאים, שאלתי את עצמי ואת הילדים מה לא עובד לנו. היו מקרים שבהם באמת נדרשנו לעשות התאמות במשפחה כדי שימשיך להיות לנו טוב, למשל להרשם ללימודים בשבילי, להעשרה ולזמן איוורור או זמנים קבועים שבהם הם עם אבא ואני לא אחראית עליהם. כמו למצא דרכים להעשיר את מי מהילדים בתחום שעניין אותו להרחיב ולהעשיר או למצא לילד ספציפי קבוצה חברתית שיותר מתאימה לו מקבוצה קיימת. בחינה מחודשת ועקבית של הצרכים של כל אחד ואחת מאיתנו. ובאמת, בשלב שכבר "לא התאים" ונדרשה יותר נפרדות, והיה רצון למשהו אחר - מצאנו לילדינו בית ספר שהולם את האני מאמין המשפחתי שלנו, והילדים (כל אחד בזמנו) יצאו מהבית באהבה לבית ספר שמתאים להם, עם הצהרה ברורה שהדלת הביתה תמיד פתוחה, שאם לא טוב שם, נחשוב מחדש מה כן. הבכור נכנס לתיכון החברתי בכיתה ט',  סיים תיכון (אפילו עם בגרות מלאה), האמצעי נכנס גם הוא בכיתה ט' לתיכון החברתי, כיום הוא בכיתה י"ב. ונשארתי בבית עם בת ה 13 שנכון לכתיבת שורות אלה חושבת יחד איתנו על צעדיה לקראת שנה"ל הבאה.

יש לך תעודת הוראה? את המורה? צריך תעודת הוראה כדי לעשות חינוך ביתי? לא, אין לי תעודת הוראה ואני לא "המורה". לי, באופן אישי, יש תואר ראשון בקרימינולוגיה וחינוך ובימים אלו אני לומדת לתואר שני בייעוץ חינוכי. אני מכירה משפחות רבות בהן לפחות אחד או אחת ההורים הם מורים לשעבר (או אפילו בהווה). אבל לא כל ההורים בחינוך ביתי עם הכשרה או ניסיון בהוראה וזו לא דרישה לאישור החינוך הביתי, לא מבחינת משרד החינוך וגם לא באופן פרקטי של החיים. הורה, גם אם בחרה בחינוך ביתי, היא הורה ולא מורה. מה נדרש ממני כדי להיות הורה בחינוך ביתי? לרצות. לרצות לבלות עם הילדים והילדות שלך, לרצות להיות מעורבת. להיות מסוגלת להיות פנויה מרבית שעות היום. לחקור ולזהות את הצרכים המשתנים ולפעמים גם יצירתיות במציאת דרכים למלא אותם. סבלנות ואורך רוח. אם את לא גרה בעיר גדולה, כדאי שתהיי ניידת, חינוך ביתי הרבה פעמים מצריך נסיעות למפגשים ולפעילויות מרוחקות. יש לכם מורים פרטיים? לא באופן קבוע. היו כמה פעמים שחשבתי שנדרשת לנו עזרה חיצונית ספציפית ואז השתמשנו במורה פרטית באופן נקודתי. יש משפחות שבהן יש שיעורים קבועים עם מורים פרטיים. גם כאן, התשובה אינה גורפת - כל משפחה והדרך שלה. מה עם למידה? מה לומדים בחינוך ביתי? בואו נשאל את עצמנו קודם כל כמה  שאלות חשובות: מהי למידה? האם למידה היא תהליך פנימי או חיצוני, או שילוב של השניים? מהי בכלל למידה משמעותית עבורי? האם חשוב לי שהילדים שלי ילמדו מתוך סקרנות או ילמדו כדי לצבור ידע ש"צריך"? מה חשוב לי שהילדים שלי ילמדו וידעו? והכי חשוב, האם ההוראה הפרונטלית בבתי הספר מקנה תהליך למידה משמעותי יותר מלמידה אינטואיטיבית וחופשית? ילדים נולדו עם יצר סקרנות טבעי שגורם להם לחקור, לשאול שאלות ולנסות להבין את העולם ואנחנו שם כדי לעזור להם למצא תשובות. ככל שאנחנו נאפשר חקירה טבעית ולא נקבע למידה כפויה, נוכל לשמר את אש הסקרנות. חוזרת על המלצתי לקרא את בלמידה מתמדת של ג'ון הולט. בשנות חייהם הראשונות של ילדינו, המטרה העיקרית שלי כהורה הוא לא להפריע לסקרנות הזו להתקיים ולהנגיש עבורם חשיפה בריאה לעולם. בגיל הרך והיסודי יציאה לחיק הטבע יכולה להביא אותנו לדבר על פרחים ועל בעלי חיים, על האדמה ועל מזג האוויר, על קיימות ועל שמירה על הטבע. הנגשה של ספרים תחשוף את הילדים למגוון תחומי עניין, לאותיות ולמספרים, מוזיאונים יחשפו אותם למגוון תחומי דעת וכו. לשמחתנו הרבה, לכל אחת מאיתנו יש ביד את מאגר הידע הגדול ביותר, גוגל. כל מה שאנחנו לא יודעות לענות לילדינו בעצמנו, נוכל לחפש יחד איתם באתרים ברשת וללמד אותם אוריינות דיגיטלית ומיידענות התואמת את המאה ה 21. לחיפוש אחר התשובה יש ערך רב לא פחות מאשר להגיע לתשובה, תשובות שמגיעות מתוך חקירה אקטיבית ישמרו בזכרון ובתודעה יותר מפרט מידע שהגיע באופן פאסיבי ואולי אפילו "לא רצוי". ככל שהילדים גדלים, ישנה השתכללות של הלמידה העצמית שלהם וגם של תחומי העניין שלהם. רב המשפחות שאני מכירה ילכו אחרי הלב והרצון של ילדיהם ויאפשרו להם להעמיק במה שמעניין אותם, יחד עם הקנייה של קריאה, כתיבה, אנגלית ומתמטיקה בסיסית. איך את מעשירה את הילדים? איך מעמיקים בלמידה? הרבה משפחות חינוך ביתי מנגישות העשרה ולמידה מעמיקה לילדיהם במגוון דרכים, בהתאם לגיל הילדים: 1. חוגים בשעות אחר הצהריים, שאינם קשורים בהכרח למשפחות ביתי נוספות. בין ילדי החנ"ב תמצאו כאלה המתמידים לאורך שנים בחוגי ספורט, מוזיקה, מחול, אמנויות לחימה ועוד. 2. חוגי חינוך ביתי בשעות הבוקר. בכל שנה תוכלו למצא ברחבי הארץ התארגנויות של הורים להעשרה ולתמיכה בלמידה מרחיבת אופקים, מחוגי שומרי הגן וליקוט ועד תכנות מחשבים, ביולוגיה וכו'. 3.שיתוף פעולה עם בוגרים אחרים שתורמים מתחומי הידע והעניין שלהם: מורים פרטיים בתשלום או מבוגרים אחרים במשפחה (הורים, סבא וסבתא, דודים וכו). 4. עידוד לאוטודידקטיה וחקירה עצמית.

בעיני מדובר במיומנות חשובה ובסיסית בעידן הדיגיטלי. להבין בכלל מה מעניין אותי? לאיזה תחום ידע זה שייך? איפה אני יכולה להשיג מידע אמין? איך להצליב מידע שמגיע אלי? ובכלל, אוטודידקטיה מאפשרת העמקה ולמידה שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. היא פנימית, מונעת מתוך רצון אישי ונשארת אוטונומית שלנו והיא נגישה לנו בכל זמן שנרצה. 5. קורסים מקוונים בנושאים שונים למשל הקורסים המקוונים והחינמיים של קמפוסIL, או דרך פלטפורמות אחרות כמו יו  טיוב, דומסטיקה וכו'. לשולטים באנגלית יש עולם שלם של קורסים מקוונים שפתוח בפניהם וזו עוד סיבה נהדרת להשקיע בהקניית האנגלית מגיל צעיר. לא משעמם להם? לפעמים כן, מעולם לא התחייבתי להיות צוות הווי ובידור. לטענת משעמם לי של הילדים יש לי כמה תשובות אפשריות: "או!! מצויין, בדיוק צריך לנקות שירותים" או התשובה הקצת יותר מעצבנת "משעמום מגיעות ההמצאות הכי טובות".

ורגע ברצינות, שעמום הוא לא משהו רע. משעמום מגיעות מחשבות, רעיונות, המצאות, התנסויות, הבנות. בתוך ה"שעמום" יכולה להתרחש למידה ועיבוד של מידע שהגיע אלינו קודם לכן. אני לא חושבת שבאחריותנו כהורים לשעשע ולמלא כל משבצת ריקה של זמן, אני מאמינה שהשעמום מוליד בתוך הילדים אחריות אישית ועצמאות בחיפוש אחר העניין שלהם. כאמא אני לא נבהלת משעמום שגרתי, גם ילדי מסגרות מכריזים על רגעי שעמום, לא? מתי שעמום הוא לא טוב? שעמום צריך להדליק אצלנו ההורים נורה כשהוא מעיד על תהליך של איבוד עצמי, וחיפוש אחר ריגושים בעייתים, או כשיש חוסר בגירוי אינטלקטואלי או חברתי שעלול להוביל לדכדוך, ריקנות ובדידות. שעמום נהיה בעייתי כשהוא צובע את כל היום בחוסר עשייה. כמה שעות ביום את מלמדת? למען האמת שאנחנו מהמשפחות האנסקולריות. אני לא מלמדת באופן מסודר ועם חוברות, את רב הידע אני מעדיפה להנגיש ולתת לתהליכי הלמידה הטבעיים לקרות. איך? מתוך הסקרנות שלה ובהנגשה של סיורים לימודיים בתחומים שונים. אז על פניו, אני "יושבת איתה" למספר שעות מועט מאוד, אם בכלל, אבל בפועל אנחנו מבלות שעות רבות במהלך השבוע, החודש ובכלל בחיים בהנגשה של מידע וידע. מה עם תיכון,  בגרות ולימודים גבוהים? נוער בחינוך ביתי יכול לגשת לבגרויות? אתחיל מפירוק הקונספציה: תעודת בגרות ולימודים אקדמיים הם כבר לא הדרך היחידה להתפתח ולהתקדם בחיים, ויש אפשרויות נוספות הפתוחות בפנינו החל מלימודי תעודה ועד לימודים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה. כמו כן, חשוב להזכיר: שנות התיכון הן אמנם הזדמנות טובה ללמוד לבגרויות, כדי שיהיה, אבל מי שלא מעוניין בכך כרגע (בין אם הוא בחנ"ב ובין אם הוא במערכת) תמיד יוכל להשלים את לימודי הבגרות בהמשך. הדלת לתעודת הבגרות לא נסגרת. ובכל זאת יש כמה דרכים אפשריות עבור נוער בחינוך ביתי שהגיע לגיל ללמוד לבגרויות או להגיע ללימודים גבוהים: 1. להיכנס לבית ספר תיכון. חינוך ביתי בגיל הרך והיסודי לא סוגר את הדלת בפני חטיבה או תיכון. ישנם אחוזים לא נמוכים של ילדי חינוך ביתי שהחליטו להיכנס למערכת החינוך לצורך בגרויות (או מתוך סיבות אחרות של צרכים חברתיים וכו). בשנים האחרונות נפוצו ברחבי הארץ עוד ועוד בתי ספר של החינוך החברתי, שבעיני ומניסיוננו - הוא יכול להיות המשך רך וטבעי לחינוך הביתי, בנוסף ישנם עוד בתי ספר ייחודיים שיכולים לתת מענה הולם (כמו תיכון החממה בהוד השרון, בתי ספר דמוקרטיים או דיאלוגיים ועוד). יש גם נוער שהחליטו להיכנס לתיכון סטנדרטי, לרובם אגב לא הייתה בעיה ליישר קו עם החומר הלימודי. 2. בגרות אקסטרנית - בלמידה עצמאית או דרך בתי ספר אקסטרנים כמו אנקורי. לצורך כך יש לפתוח דרך פורטל התלמידים תיק אקסטרני. 3.תוכנית היל"ה - תוכנית שנועדה במקור עבור נוער שנשר מבתי הספר, במטרה לעזור להם להשלים 12 שנ"ל ותעודת בגרות, אך גם נוער מחינוך ביתי הצליח להשתלב שם ולהשלים בגרויות. 4. אפיק מעבר מסלול  של האוניברסיטה הפתוחה, מאפשר להתחיל לימודים בסיסיים באוניברסיטה הפתוחה  ומשם לעבור למוסדות אקדמיים אחרים. כל הפרטים והתנאים רשומים כאן, אך יש לקחת בחשבון שהתנאים יכולים להשתנות, וכבר השתנו בעבר לרעת נוער חנ"ב,  אז אם הילדים שלך צעירים עדיין אל תבני על זה.

5. האוניברסיטה הפתוחה. יש נוער בחנ"ב שנרשם כבר בגיל צעיר (15+) לאוניברסיטה הפתוחה. המסלול הזה לא מתאים לכולם, לא כולם מוכנים בגיל הזה לרמת הלימודים הגבוהה באוניברסיטה הפתוחה או לשבת בכיתה עם סטודנטים בוגרים ולעמוד בכל הדרישות. זו לא אופציה שמתאימה לכולם אבל היא בהחלט קיימת וישנם בני ובנות נוער שסיימו תארים בגיל 19. ובאופן כללי, אם יש לכם נוער בחנ"ב שמעוניין בלימודים גבוהים, כדאי לגשת למוסד הלימודים הרלוונטי ולבקש לדבר עם יועצת הלימודים. יש מקרים שבהם שיחה אישית עם הנוער יכולה להשאיר אצל היועצת רושם טוב ומוסד הלימודים מגלה גמישות בתנאי הקבלה. ילדי חינוך ביתי יכולים להיבחן במבחני מחוננים ולהצטרף לתוכניות למחוננים? התשובה הקצרה היא לא. מערכת החינוך לא מאפשרת לילדי חנ"ב להיבחן. ובהרחבה: מבחני המחוננים הם אמצעי של מערכת החינוך לאתר את הילדים שמבחינה אינטלקטואלית ויכולות לימודיות לא מתאימים לשכבת גיל בה הם לומדים. מי שעובר את מבחני המחוננים יקבל מהמערכת את האפשרות ללמוד בכיתות מחוננים או ביום שליפה על מנת לתת מענה קצת יותר מותאם לצרכים.

מאחר וילדי חינוך ביתי לא צריכים להתאים עצמם לשום מסגרת לימודית, ובעצם כהורים, אנחנו נתאים את תוכנית הלימודים לילד ולא את הילד לתוכנית הלימודים הרי שאין למבחן הזה שום תרומה לחיי הילדים שלנו. הורה המעוניין, יוכל לעשות מבחן IQ באופן פרטי (ויקר). ומה עם שאר ההטבות של משרד החינוך? טיולים, הצגות, כניסה למוזיאונים? העשרות? האם משפחות חינוך ביתי מקבלות תקציב מהמדינה / משרד החינוך? כלום. נאדה.

גורנישט. יוק.

כלום ושומדבר.

לא תקציב, לא וואצ'ר, לא עזרה, לא העשרה. מעצם קבלת הפטור מחוק חינוך חובה, משרד החינוך גם פוטר את עצמו מכל תמיכה או סיוע במשפחות החנ"ב. יש לי כמובן המון ביקורת על ההתנהלות הזו וגם כעס שהמערכת רואה בנו את אויבי המערכת במקום לראות בחינוך הביתי שותפות בטובת הילד. וכולנו משלמים מיסים כמו יתר אזרחי ואזרחיות המדינה. אבל זה מה יש. יש לכם סדר יום? איך מייצרים סדר יום בחינוך ביתי? לכל משפחה יש סדר יום שונה ומשתנה, בהתאם למספר הילדים, לגילם ואפילו לעונות השנה. לכל יום ושבוע יש את העוגנים שלו שעונים על הצרכים שלנו ביציבות, סדר וקביעות, ובתוכם זמנים גמישים יותר. בגילאים הצעירים הלו"ז היומי המשפחתי שלנו כלל: שעת קימה קבועה יחסית (ולא מוקדמת מדי, יש לנו את פריבילגיית החינוך הביתי), זמן קבוע פחות או יותר לארוחות, למקלחות ולשעות השינה. הסדר השבועי שלנו כולל חוגים, ימי מפגש קבוצתי קבועים, ימים קבועים עם חברות, זמנים חופשיים בבית וזמני העבודה שלי. הלו"ז גמיש ונבנה בכל פעם קצת אחרת, כשאני דואגת לשמור על איזון בין כלל בני הבית והצרכים שלהם, לא עמוס מצד אחד ולא ריק מדי מצד שני. בהכי פרקטי, אם את מתקשה לייצר לו"ז נוח אני מציעה להתחיל עם טבלת השבוע על לוח מחיק או באמצעי שנוח לך ולהתחיל לשבץ: 1. שבצי בכל יום את העוגנים היומיים שלכם - ארוחות, מקלחות, זמן שינה 2. משם תמשיכי לחוגים של כל ילד - מאוד נוח להקצות לכל ילד את הצבע שלו כדי שיהיה לך מסודר בעיניים. 3. ואז לפעילויות החנ"ב הקבועות 4. כל היתר: מה שנשאר לך בין לבין זה הזמן שתוכלי לחלק כזמני למידה קבועים / זמני עבודה קבועים שלך / זמן תחזוקת הבית וכל יתר הדברים שתרצי לעגן עבורכם במשפחה. חשוב לייצר לו"ז שיש בו מקום לגמישות, יש ילדים שזקוקים להפוגות בין לבין להתאפסות. בעיקר אם את בתחילת הדרך, אל תעמיסי יותר מדי.

לילדי חינוך ביתי יש כישורים חברתיים? ומה עם חברה? יש להם חברים? אחד הדברים המרכזיים שהיו חשובים לי (וכמעט לכל משפחה מחנ"בת שהכרתי במהלך הדרך) בחינוך ביתי מאז ומעולם הוא לספק לילדים שלי חברה קבועה ויציבה, כזו שבה הם לא יהיו יוצאי דופן וחריגים, ועל כן הקפדנו מאוד על פעילויות קבוצתיות וחברתיות עם קבוצת חינוך ביתי קבועה. כמעט בכל אזור בארץ תוכלו למצא את קבוצת החינוך הביתי המקומית. מובן שהקבוצות הללו הן תולדה של התארגנות הורית - הן לא נולדות יש מאין, הן דורשות אירגון ומחשבה ושותפות בין המשפחות, אך הן צומחות כפטריות אחרי הגשם. מתוך המפגשים החברתיים הקבועים הללו נולדו גם מפגשים יותר מאורגנים כמו סיורים לימודיים או קבוצות העשרה, חגיגות משותפות של חגים במסיבות גדולות יותר או פחות ומסורות רבות שנים. מתוך המפגשים הללו כמובן גם צמחו אינטראקציות חברתיות ופיתוח טבעי של הכישורים החברתיים. גם ילדי חינוך ביתי רבים, נפגעים, נעלבים, לא רוצים לפעמים לשחק עם אחרים. גם הם לומדים לנהל דיאלוג, לגשר על פערים, להתנצל, לסלוח, לקבל את השונה. כמו בכל קבוצה,  גם כאן היו את החבר'ה המוחצנים יותר ואת אלו המופנמים,  זה כבר עניין של אופי ופחות תולדה של המסגרת. הרי גם בבית הספר תוכלו למצא חבר'ה מופנמים - לא שזה רע להיות מופנמת. הנה סרטון מעניין על מופנמות ומוחצנות: https://www.youtube.com/watch?v=o1Y4Z0oh1GE אצלנו במשפחה מרבית החברה היא חברת חינוך ביתי. ככה נוח וטוב לנו. את החברה שלנו השגנו מחוץ לגבולות הישוב בו אנחנו גרות ולכן אנחנו נוסעות כמעט כל יום לפעילות או למפגש כזה או אחר. משפחות אחרות יכולות להעיד על השתלבות טובה ילדיהן במערכות החינוך הבלתי פורמלי בישובים, בתנועות הנוער, או בקבוצות חברתיות מקומיות גם כאן, אין נכון ולא נכון. כל משפחה מוצאת את החברה שמתאימה לה. איך את לא משתגעת?? שאלת השאלות! לא אשקר, היתה תקופה קשה שדרשה התאמה של הציפיות שלי מהילדים או מעצמי למציאות שלנו. עם ילדים צעירים ישנו עמוס מנטלי וגם תפעולי - להיות שם למען הילדים, לתפעל את הבית, להסיע לפעילויות ולמפגשים וגם לפעמים לא לישון בלילה. לא תמיד הבית היה מסודר כמו שהייתי רוצה, הכביסה הרבה פעמים נערמה עד שלאחד מאיתנו היה כוח להתמודד איתה (היא לפחות לא עושה טנטרום), וקידשתי את מנוחת הצהריים שלי ובזמן שעת המחשב של הילדים הייתי מכינה לי קפה והולכת לשמוע שקט בחדר, או לקרא ספר. במקרי קיצון הייתי נרדמת על הספה (הלוואי והייתי יודעת להתעורר חיונית משנ"צ כדי שזה יקרה יותר). האמת שאני יכולה להעיד על עצמי בדיעבד, שדווקא החינוך הביתי שמר על הבריאות הנפשית שלי. אני אישה שמאוד חשובה לה הבחירה ודווקא בחינוך ביתי הרגשתי שהבחירה (או השליטה) בידי: על הזמן שלי, על הימים שלי והרגשתי שיש לי גמישות שאולי לא היתה לי אם הילדים היו במסגרות שמונה עד ארבע ואני במשרה מלאה. דאגתי להעשיר את עצמי בדברים שמשמחים אותי. בימים שהייתי עייפה היתה לי את האפשרות להישאר בבית ולא לצאת עם הילדים, או אפילו ההפך - להרים טלפון לחברה ולהגיד לה "אני קורסת, באה לצנוח אצלך עם הילדים" ולדעת שיש לילדים חברה ולי שמיכה אמפתית להתכרבל בה. וגם כמובן השותפות עם בן זוגי. הוא ידע שהוא מגיע הביתה מיום עבודה לקחת חלק פעיל בתפעול, ולפעמים אפילו לגבות אותי גיבוי מלא כי הייתי חייבת להיכנס לחדר ולהתכסות מתחת לשמיכה עד לבוקר. ומה עם המימוש העצמי שלך? התשובה נעוצה בשאלה של "מהו מימוש עצמי בשבילך?" כשהילדים היו צעירים אני מודה שלא חיפשתי מימוש עצמי בתחום הקריירה. מבחינתי, להיות עם הילדים, לגדל אותם, להיפגש עם החברות שלי במפגשי החנ"ב ולהרחיב את האופקים שלי באופן עצמאי הספיקו לי למדי. בשבילי המימוש לא היה תלוי בקריירה או במשכורת, אלא בנוכחות ובהוויה שלי, ובזמנו זה הספיק לי. וכן, ככל שהילדים בגרו וגדלו, התפתח בי הרצון להתפתח לעוד כיוונים. גם כאן, הגמישות המחשבתית קיימת - לראות מה הצרכים שלי עכשיו, ולמצא את הדרך לתת להם מענה.

איך משלבים בין חינוך ביתי לפרנסה? האמת שכל משפחה מוצאת את הדרך שלה להתפרנס. 1. המודל המסורתי. ברב המשפחות שאני מכירה חלוקת הנטל מסורתית, בעיקר בשנות חייהם הראשונות של הילדים. במשפחות הטרוסקסואליות הגבר יוצא לעבודה, האישה בבית עם הילדים (חופשת לידה, הנקה ושאר העניינים הביולוגיים האלה). ככל שהילדים גדלים האישה לוקחת חלק יותר גדול בפרנסת המשפחה - בחלקיות משרה, במקצועות חופשיים ועוד. 2. חלוקת אחריות שוויונית בין בני הזוג. משפחות שבהן החלוקה בין הפרנסה לחנ"ב שיוויונית, ויש חלוקת ימים שבהם האחד עובד והשני עם הילדים, או שעושים משמרות ערב ובוקר. יש משפחות עם הורים עם מקצועות חופשיים והילדים משתלבים בין לבין. 3 . עזרה של מבוגר נוסף שאינו מהמשפחה הגרעינית. משפחות הנעזרות בבייביסיטר או מטפלת בתשלום גם בשעות היום, או בבני או בנות משפחה נוספים שנמצאים בשמחה עם הילדים ולוקחים חלק פעיל בחייהם בזמן שההורים עובדים. בקיצור, לכל משפחה יש את הפתרון שלה. האם כל משפחה מצליחה לקיים כך חינוך ביתי ולהחזיק את עצמה כלכלית? לצערי התשובה היא לא. ביוקר המחייה של ימינו זה לא תמיד מצליח, למרות התעדוף הכלכלי, סדרי עדיפויות, בחירת מקום מגורים זול יותר וכד' עדיין  יש הורים שנאלצים בכאב לוותר על החינוך הביתי כדי להצליח לקיים ולפרנס את המשפחה. איך הוא יסתדר בצבא? איך בוגרי חינוך ביתי יסתדרו בצבא? אם נודה על האמת, לא חשבתי על זה כשהילדים שלי היו צעירים, זו גם הסיבה שלא האכלתי אותם במנות קרב כהכנה לצבא. בין בוגרי החנ"ב אפשר למצא גם חיילים וחיילות נהדרים שמסתדרים בצבא, או כאלה שבחרו לעשות שירות לאומי במקום, וכאלה שקיבלו פטורים מסיבות כאלה ואחרות  - בערך כמו שקורה בקרב בוגרי בתי ספר. אגב צבא, מאחר ולבוגרי חינוך ביתי אין תעודת 12 שנ"ל, מה שעלול לפגוע להם בקב"א,  המערכת מסכימה לקבל את הפטורים שניתנים על ידי משרד החינוך כ"שנת לימודים". לכן, אם הצבא חשוב לכן או לילדיכן - חשוב לוודא שיש לכן פטור על כל 12 השנים. מחסור של אחד יפגע ברצף והמלש"בים עלולים להתקל בבעיה מול המערכת. באופן מפתיע, ותודות לאמהות אקטיביסטיות בחינוך הביתי, צה"ל הוא המקום היחידי שמוכן לקבל את האישורים הללו כחלופה לתעודת 12 שנות לימוד.

חינוך ביתי זה חוקי??? מותר לך? אבל יש חוק חינוך חובה! איך נרשמים לחינוך ביתי? מתוקף היותנו ההורים של ילדינו והאפוטרופוסים שלהם זכותנו לבחור מהי הדרך שלנו לגדל ולחנך את ילדינו. אין מה ל"הרשם לחינוך ביתי". על מנת להפוך את המהלך הזה לחוקי יש להכנס לפורטל ההורים של משרד החינוך, ולהעלות אליו את כל הטפסים הנדרשים. מכתב המפרט את האג'נדה החינוכית שלכם - מדוע בחרתם בחינוך ביתי? סדר יום: אין צורך לרדת לפרטים קטנים. מספיק לכתוב בכל יום חוגים, מפגשים חברתיים, מפגשים עם משפחה, זמני משחק חופשי או למידה מסודרת אם יש. תוכנית לימודים: מה את חושבת שתלמדו השנה, גם אם לא באופן רשמי. ואת יתר הטפסים שאפשר למצא באתר: https://parents.education.gov.il/prhnet/gov-education/studies/study-frameworks/home-schooling חשוב לדעת שהפורטל נפתח בבכל שנה בדצמבר ונסגר ב 30 באפריל, וכדי לא להסתבך עם בירוקרטיה מתישה, כדאי לעשות את זה בזמן. בהמשך להגשת הטפסים יצרו  איתכן קשר ויגיעו לביקור בית. מרגע הגשת הטפסים, נגמרת האחריות שלנו ומתחילה האחריות של המערכת לטפל בנושא. 

לא תמיד היא מאוד זריזה בנושא. מה זה ביקור בית? מי מגיע? מה שואלים?

לביקור הבית מגיעות בדר"כ הקב"סית (קצינת ביקור סדיר) שהיא בעצם עו"ס של המועצה / העירייה האמונה על ענייני הביקור הסדיר במערכת החינוך, אליה מצטרפת המפקחת האזורית האמונה על החינוך הביתי, או הרפרנטית (יש כמה תפקידים באזורים השונים בארץ) והיא נציגת משרד החינוך. הן יגיעו אליך הביתה במטרה להכיר את המשפחה, את הילדים ולוודא כי הילדים מוגנים ומטופלים. בכל אזור בארץ ישנה התנהלות שונה בנושא ולצערי אין אחידות. כל מפקחת מפרשת קצת אחרת את חוזר המנ"כל בנושא פטור מחוק חינוך חובה. היא יכולה לשאול את הילדים שאלות על סדר היום שלהם, על החברים שלהם או על הלמידה שלהם. תוכלו להשאל על הבחירה בחינוך ביתי, ובעצם כל דבר שכתבתם בבקשה אותה שלחתם בפורטל.

רב ביקורי הבית עוברים בשלום והמשפחה מקבלת את האישור. אפשר לעשות חינוך ביתי חלקי? מבחינת משרד החינוך זה הכל או כלום, או שהילד בחינוך ביתי או שהוא בגן או בית ספר. אין אמצע. אין חצי-חצי. אין שילוב. לפעמים אפשר למצא איזה גן או מסגרת לימודית גמישה שבה אין חובת נוכחות כל ימות השבוע, ושיש איזשהי גמישות בימים שבהם הילדים נוכחים. אם מצאת אחת כזו - אשרייך. אבל אז זה לא נחשב חינוך ביתי מבחינת החוק ולכן לא תדרשו לעבור את ההליך הבירוקרטי מול משרד החינוך. מה קורה אם לא מגישים בקשה לחינוך ביתי? אם יש לך מזל, אף אחד לא שם לב ואת יכולה לחיות את חייך בשקט. אם הילד־ה היו רשומים במערכת או אם במקרה "עלו עליכם" תצטרכו להוכיח את עצמכן ויתכן שינסו להפעיל שרירים או לאיים כי עברת על החוק. אם זה קרה בזמן שהפורטל סגור לבקשות (הוא פתוח להגשה בין דצמבר לאפריל) זה קצת יותר מסובך ואולי תזדקקו לסיוע של עו"ד. באופן אישי וכהמלצה אישית, אני מעדיפה להגיש את הבקשה ולהמשיך לחיות את חיי. בן הזוג שלי / הגרוש שלי לא מסכימים לחינוך ביתי, מה אפשר לעשות? זו עלולה להיות בעיה. הדרישות הן הסכמה וחתימה של שני ההורים לחינוך הביתי, גם אם את היא המטפלת העיקרית וגם אם החינוך הביתי הוא באחריותך הבלעדית. במקרה כזה, אני מציעה לנסות תהליך של גישור. אבל לא תמיד זה מצליח. מה אם התחלתי חינוך ביתי ובאמצע השנה הבנתי שזה לא מתאים לנו? אין בעיה. שלא כמו הקשיחות בזמני הגשת ההצהרות על החינוך הביתי, על המערכת מוטלת החובה למצא לילדים מקום במערכת החינוך, כל עוד מדובר במערכת החינוך הציבורית. הוצאתי מהמערכת והילדים לא מוצאים את עצמם! מה לעשות? הניסיון והדיווחים של הורים כאלה מוכיחים שלוקח כמה חודשים טובים לנקות את המערכת מהילדים, למצא את הקצב והאיזון האישי והמשפחתי בתוך הדבר החדש הזה, ולהתחיל ליצור קשרים חברתיים חדשים וכו'. השנה הראשונה היא שנת התאפסות, לאחריה כבר מתחיל להיות קל יותר. איזה חומרי קריאה מומלצים על חינוך ביתי? בלמידה מתמדת / ג'ון הולט בית או ספר, חינוך ממלכתי כנגד חינוך הורים / גיל גרטל כתביו של דני לסרי על הורות, למידה והוראה חשבון להורים / רון אהרון.

לסיכום הקסם בחינוך הביתי הוא האפשרות לברוא לעצמנו, במסגרת היכולות שלנו, את המציאות שאנחנו מבקשות לעצמנו. מתי נקום, מתי נאכל, לאן ניסע היום ומה ואיך הילדים ילמדו ואיך יראה היום שלנו. חינוך ביתי הוא אפשרות לגיטימית לספק לילדים שלנו מענה מותאם ואישי לצרכים האישיים שלהם, ולגדל אותם בבית בחיק המשפחה. בסופו של דבר החינוך הביתי הוא דרך חיים של בחירה, של חיי משפחה משותפים  גם אם אינטנסיביים. הדרך הזו לא מתאימה לכל אחד ולכל אחת, וזה ממש בסדר, והיא גם לא תמיד בחירה רומנטית, קלה או נוחה. יכולים להיות גם אתגרים וקשיים בדרך, שאפשר לדייק ולכוונן ולחשב מסלול מחדש. אם קראת עד כאן ולא מצאת מענה לשאלות שלך, אפשר לשלוח לי מייל ואני אשתדל לענות במהרה inbal.nvc@gmail.com אם את מחפשת תמיכה וסיוע בתהליך או בחיי החינוך ביתי: סיוע בכתיבת הבקשה, הכנה לקראת מפגש המפקחת, להתייעצות בנוגע לבחירה בחינוך ביתי, הדרכת הורים למשפחות חינוך ביתי את יכולה לשלוח הודעה ונתאם לנו פגישה אישית. 054-2444238 ענבל צור מנחת הורים לתקשורת משפחתית מקרבת וגם אמא מחנ"בת.