מותר לסרב לחיבוק ונשיקה? נימוסים מול הזכות לאוטונומיה.

האם לדרוש מהילד חיבוק ונשיקה קשור לנימוסים ולכיבוד מבוגרים או שמדובר בהפרה של זכות הילד לאוטונומיה על גופו?

ובכלל, מה זה נימוס? ואיך אפשר בדרך מקרבת לשמור על האוטונומיה של ילדינו ועל הכבוד למבוגרים?

יש מבוגרים שמתבלבלים קצת ועושים היפוך תפקידים בין ילדים וילדות למבוגרים, בעיקר כשזה נוגע לנימוסין ולהליכות.

ילדה בת שלוש או בת חמש וגם לא בת עשר, לא יכולה להיות אחראית לרגשות של אנשים מבוגרים,  הם המבוגרים והם אחראיים על הרגשות שלהם, ואף אחת (ולא משנה באיזה גיל) לא צריכה לחבק או לנשק רק כדי שמישהו אחר לא יעלב.

נשאלת השאלה: האם זה מנומס לדרוש מילד־ה נשיקה או חיבוק או כל מגע בשם הנימוס או בשם המוסכמה החברתית או המשפחתית?

המאמר עוסק בשאלה מוכרת להרבה הורים: מה לעשות כשהילדה לא רוצה לתת נשיקה לסבתא או חיבוק לדודה? מצד אחד, אנחנו רוצים ללמד את ילדינו להיות מנומסים, וגם ה"לא נעים לי" משחק תפקיד. מצד שני, חשוב לנו שירגישו בנוח עם הגוף שלהם ויוכלו להחליט מי נוגע בהם.

במאמר נסביר למה זה בסדר גמור שילדים וילדות יסרבו למגע שהם לא רוצים, אפילו מבני משפחה אהובים. ונראה איך כיבוד הרצון של הילדים והילדות עוזר להם להרגיש בטוחים יותר בעצמם ומלמד אותם להגן על עצמם.

בסוף המאמר תוכלי למצא טיפים מעשיים איך להסביר את זה למבוגרים במשפחה בלי לפגוע ברגשות שלהם. ואף רעיונות נוספים לדרכים אחרות להראות קירבה, שאינן כוללות מגע פיזי.

בסופו של דבר, המסר העיקרי הוא שכשאנחנו מכבדים את הרצונות של הילדים שלנו, אנחנו בעצם מחזקים את הקשר המשפחתי ומלמדים אותם שיעור חשוב על כבוד הדדי.

מה זה נימוס? נימוס הן נורמות התנהגות חברתיות לא כתובות שמטרתן להשליט סדר ואווירה נעימה בין הבריות בחברה. כללי הנימוס תלויי תרבות ולכל קבוצה תרבותית-חברתית יהיו נורמות שונות. הנורמות וכללי הנימוס הן חלק מתהליך התירבות והחיברות של הפרטים בחברה. למה יש ילדים וילדות שלא רוצים לחבק או לנשק?

חיבוק, נשיקה, מגע. אינטימיות. 

גם במשפחות הכי חמות, גם כשסבא וסבתא ממש מבוגרים או אוהבים יש לקחת בחשבון  שיש ילדות שמתביישות, שלוקח להן זמן להיפתח גם אם הן מכירות את הנפשות הפועלות,  יש ילדות שנרתעות ממגע, מהמולה או מקשישים.

אגב, ישנם גם ילדות שיעדיפו להפחית מגע גם עם הוריהם, ועם כל הכאב שבדבר עלינו ההורים לכבד את רצונן ואת גופן.

מעבר לתפקידנו כהורים לחנך את ילדינו וילדותינו להיות מנומסות ולחברת אותם (חיברות היא התהליך המקנה לילדים ולילדות את המושג על ערכי החברה, הנורמות והכללים שלה), חלה עלינו גם החובה הבסיסית להגן עליהן. הזכות לאוטונומיה על גופנו: זכות בסיסית וכלי לבניית ביטחון עצמי וקשר משמעותי

לכל אדם, ללא קשר לגיל ישנה את זכות היסוד לאוטונומיה. זכותה של כל ילדה וכל אדם לבחור מי יגע בה, מתי ובאיזו צורה.העובדה שהדודה אוהבת לצבוט בלחי והסבא אוהב לנשק, והסבתא אוהבת חיבוקים - לא אומרת שאסור לילדה שלנו לסרב (בנימוס) למגע שאינו נכון לה.

עבור ילדים וילדות, הכרה וכיבוד זכות זו היא קריטית להתפתחות הרגשית והחברתית. כאשר אנו נכבד את זכותה של הילדה להחליט מי יגע בה ובאיזו צורה, אנו נעביר מסר חשוב: "הגוף שלך שייך לך, והרגשות שלך חשובים." הכרה זו מניחה את היסודות לביטחון עצמי בריא ולתחושת ערך עצמי גבוהה.

ילדה שמכבדים את גופה תלמד לזהות ולכבד את הגבולות שלה ושל הסובבים אותה, כצעד משמעותי וקריטי בפיתוח מיומנות חברתית בריאה, הבנה והכרה של מושגי ההסכמה, הבחירה והרצון. ילדה שחוויית החיים שלה היא שיש לה שליטה ובחירה על גופה, תלמד להקשיב לתחושות הפנימיות שלה ותרגיש בטוחה לבטא את רצונותיה בצורה ברורה ובטוחה.

כמו כן, כיבוד האוטונומיה יוביל לחיזוק הקשר בין ההורה לילדה. ילדה שחשה שהוריה מכבדים את הגבולות שלה, ועומדים לצידה גם כאשר מופעל לחץ חברתי או משפחתי, תפתח בהם אמון ותסמוך עליהם שהם יהיו לצידה. צעד כזה יוביל לתקשורת פתוחה וכנה ויחזק את תחושת הביטחון של הילדה במערכת היחסים שלה עם ההורה, ויגביר את הסיכוי שהילדה תפנה אל ההורה בשעת מצוקה. יתרה מזאת, ילדה שתרגיש שסבא וסבתא מכבדים את האוטונומיה שלה, תסמוך גם עליהם ומהלך כזה יוביל לעידוד חיזוק הקשר הרב דורי המשפחתי. 

עמידה לצד ילדייך מחזקת משמעותית את הקשר ההורי. כשאת מגנה על זכותה של ביתך לאוטונומיה, את מעבירה מסר חזק של אהבה ותמיכה בלתי מותנית. את בונה אמון עמוק ומעודדת פתיחות רגשית. דרכים נוספות לחיזוק הקשר מעבר למגע פיזי: זמן איכות לשיחות אישיות, טקסים משפחתיים ייחודיים, או פעילויות משותפות.קשר חזק נבנה מהרבה רגעים קטנים של הקשבה, הבנה ונוכחות רגשית. ככל שהקשר ביניכן יהיה חזק יותר, כך יהיה לילדה קל יותר להתמודד עם אתגרים חברתיים ורגשיים.

הקשר לכבוד

יש מי שיטענו כי לא לחבק ולנשק את סבא וסבתא הוא מפגן של חוסר כבוד, יהיו מי שיטענו כי לא להגיד שלום כשנכנסים לבית הוא חוסר כבוד.

ניתן וחשוב ללמד את הילדים והילדות שלנו דרכים מכבדות ומנומסות להביע את רצונם ואת סירובם למגע לא רצוי. חינוך לכיבוד אוטונומיה אינו סותר חינוך לחינוך לנימוסים - והרי זוהי מיומנות חיונית שתלווה אותם לכל אורך חייהם במערכות יחסים שונות.

כשנתנתק  ממושגי הכבוד והחובות, נוכל להתבונן באופן אמפתי על הצרכים שיושבים מתחת להתנהגויות, ולראות את הילדה שלנו, את החששות שלה ואת הרגישויות שלה, ובכך שאנחנו לא מאלצות אותה לפעול בניגוד לרצונה אנחנו מכבדות אותה ואת צרכיה.

המחירים האפשריים של האילוץ

הפוך על הפוך, במקום חיברות -  רתיעה והתנגדות.

הפנמה איכותית של ערכים ושל נורמות מגיעה מתוך רצון להשתייך לחברה (הצורך בשייכות הינו צורך טבעי, מולד ומאוד מאוד בסיסי וחזק).

גם כשאנחנו רוצות ללמד ולחנך את ילדינו  לנימוסין, חשוב לזכור שלדחוק לעשות מעשה מסויים שלא בנוח לילדה איתו, לא יגרום לה להיות מנומסת אלא רק "לעשות כאילו", כשמבפנים עלולים להיות לכך מחירים כבדים של חוסר ביטחון, חוסר נראות ואף רתיעה מאותם אנשים אהובים, או מהמוסכמה החברתית הזו, כך שדווקא האילוץ יכול להיות בעוכרינו ולהשיג בדיוק את ההפך. שמירה על גופנו והקשר לפגיעות מיניות בעתיד

מחיר נוסף הוא המסר שעובר לילד או לילדה שלנו הוא שמותר לכפות עליהם מגע ושאל להם לסרב בשם ה"לא נעים" והנימוס.

שאלי את עצמך: האם זהו המסר שתרצי להעביר לילד או לילדה שלך?

הנתונים בארץ קשים וכואבים!!

אישה אחת מכל חמש נשים עוברת אונס.

ילדה אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית.

עד אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות.

עד גיל 12 שיעור הבנים הנפגעים מתקיפה מינית זהה לשיעור הבנות הנפגעות.

מעל 85% מהפגיעות המיניות נעשות על ידי אדם מוכר.

 (את פירוט הנתונים אפשר לקרא כאן)

פגיעות מיניות מתרחשות מסביבנו כל הזמן, חשוב שנלמד את בנינו ובנותינו לשמור על עצמן, להגיד לא ולהפנים שמגע, כל מגע, מגיע רק בהסכמה ורצון של שני הצדדים.

כמו כן  נרצה להעביר את המסר הברור שאנחנו מאמינות בזכותן ושאנחנו מגבות אותן‏ ומאמינות להן.

כך אנחנו מעמיקות את יחסי האמון שאנחנו בונות עם הילדים והילדות שלנו, יחסי אמון אלו חשובים ומשמעותיים לנו בכל תחומי החיים בכלל, ובנושא של פגיעות בפרט.

חשוב!

כמובן שאני לא מתכוונת לרמוז חלילה שמי מבני משפחתך מתכוון לפגוע בילדייך.

אני אומרת שאת המסרים שאנחנו רוצות להעביר לבנותינו ולבנינו לקראת גיל ההתבגרות אנחנו מתחילות להשריש כבר מגיל צעיר, כן כן, כבר מגיל שלוש ואף לפני.

מסרים של שמירה על גופנו,  שמגע מבקשים ולא דורשים, ואת מושגי ההסכמה הנלהבת והסכמה מרצון.

הסכמה היא הרבה מעבר לססמה, אלא דרך חיים, אוטונומיה היא צורך של כל אחת ואחד וגם זכות יסוד.

איך אפשר לתווך את הרצון של הילד שלנו מול המבוגרים?

שמירה על מערכת יחסים בריאה עם המבוגרים במשפחה, תוך כיבוד גבולות הילד, יכולה להיות אתגר, הרי אנחנו לא רוצות לפגוע בבני משפחתנו המבוגרים.

איך נוכל לתווך גם להם את הסיטואציה כך שהמסר יועבר לשני הצדדים באופן ברור ומכבד?

תיווך  ושמירה על מערכות היחסים, הטרמה ומציאת חלופות מבעוד מועד

לקראת מפגשים משפחתיים שכאלה תוכלי לעשות הכנות מקדימות לעצמך, לילדיך, ואם אפשר גם ליתר בני ובנות המשפחה. אפשר ורצוי  להיפגש בכבוד הדדי, למבוגרות־ים וילדות־ים.

אפשר להקדיש זמן לשיחה פתוחה עם הסבים או הדודים, להסברת החשיבות של כיבוד האוטונומיה של הילדה ואת ההשלכות החיוביות לטווח הארוך. הציעי לבני  המשפחה חלופות למגע פיזי, כמו משחק משותף או שיחה אישית.

הזכירי שכיבוד גבולות מחזק את הקשר המשפחתי.

רצוי לדבר מראש גם עם הילדה ולעזור לה למצא מה היא כן אוהבת או רוצה או מסכימה לעשות עם סבא וסבתא (אפשר להביא את המשחק החדש שקנינו, או אפילו כדור רך לשחק מסירות).

אפשר לחשוב איתה מה הדרך שבה כן יהיה לה קל להגיד שלום, גם אם בתקשורת לא מילולית, זה יכול להיות מבט, חיוך או פרצוף מצחיק. ציור או שנה טובה שנצייר בבית מבעוד מועד וניתן יחד לסבא ולסבתא.

עודדי את הילדה למצוא דרכים משלה להביע קירבה. זכרי, המטרה היא ליצור קשר משמעותי ולא רק מגע פיזי. בסופו של דבר, כיבוד הגבולות יוביל למערכת יחסים חזקה ואותנטית יותר.

ומה אפשר לעשות בזמן אמת?

אם בכל זאת נוצר מתח, התערבי בעדינות ובנחישות תמלול רגשות ותיווך לתמלל את הרגשות של הילד בפני המבוגרים, הנה כמה אפשרויות לניסוחים: - "סבוש, אתה זוכר שקוקי שלי קצת מתבייש כשאנחנו מגיעים? אתה גם זוכר שכשהוא קצת מתרגל אז הוא כן אומר שלום?" - "סבתא, פיציק שלי לא אוהבת כל-כך חיבוקים ונשיקות, כן לפעמים גם ממני היא לא רוצה". - "דודה, שוקי שלי לפעמים מתבייש כשהוא פוגש אנשים שמזמן הוא לא פגש, בואי ניתן לו רגע להתרגל לסביבה כדי שהוא ירגיש יותר בנוח"

התמלול עוזר לנו להסביר את הילדה שלנו למבוגרים בצורה נעימה ומקרבת ולא "חצופה", וכך גם הילדה שלנו שומעת אותנו ומבינה שזה בסדר מה שהיא מרגישה וגם לומדת לשמוע את המילים ולהתנסח בעצמה בעתיד. (וגם, בעקיפין לומדת בעצמה לכבד גבולות ואוטונומיה של אנשים אחרים סביבה). מניפולציות רגשיות או הצעות "שוחד" יש המון דרכים שבהם מבוגרים מפעילים מניפולציות רגשיות או הצעות שוחד רק כדי לסחוט את החיבוק והנשיקה מהפעוטות או מהילדים: - "תראי איך סבתא עצובה שאת לא מחבקת אותה" - "אני ממש נעלבת שאת לא נותנת לי חיבוק. מה, את לא אוהבת אותי?" - "אם תתני לי נשיקה אתן לך סוכריה, אבל אל תספרי לאמא, טוב?" כל אחת מהדרכים הללו פסולה. מגע וחיבוק או נשיקה יוצרות אינטימיות פיזית ורגשית גם יחד, החיבור של אלה למניפולטיביות רגשית או הצעות לשוחד ועוד יותר חמור מכך - הסתרה מההורים, פסולה מיסודה וכדאי לעצור אותה בו במקום בצורה נעימה אך חד משמעית ככל האפשר. החשיבות של תקשורת פתוחה בנושא אוטונומיה ומגע פיזי

תקשורת פתוחה היא המפתח להתמודדות עם סוגיית המגע הפיזי במשפחה. עודדי שיחות כנות עם ילדייך על רגשות וגבולות. השתמשי בשפה מותאמת לגיל כדי להסביר מושגים כמו פרטיות וזכויות גוף.

עם המבוגרים במשפחה, נהלי ככל הניתן שיחות רגישות המדגישות את חשיבות כיבוד רצון הילדה. הקשיבי לחששות של כל הצדדים והציעי פתרונות יצירתיים. זכרי, תקשורת פתוחה מחזקת את האמון ומונעת אי הבנות. היא מאפשרת לכל בני המשפחה להרגיש נשמעים ומכובדים.

תוכלי גם לשלוח את המאמר הזה לבני ולבנות המשפחה ולעודד שיח מכבד בנושא. 

תזכורת! הילד־ה שלך ממש בסדר

תזכרי הילדה שלך ממש בסדר כמו שהיא ושנימוסים והליכות זה משהו שנלמד עם הזמן, עם הבשלות, ושיש ילדים וילדות שבאמת לוקח להן זמן להיפתח, או כאלה שגם בגיל מבוגר פשוט לא אוהבים מגע..

אין זה מעיד על חוסר נימוס או על חוצפה אלא רק על חיבור עצמי והכרה בגבולות האישיים. סיכום וטיפים מעשיים

כיבוד האוטונומיה הגופנית של ילדים וילדות הוא קריטי לבניית ביטחון עצמי ויחסים משפחתיים בריאים ותקינים. הגנה על זכות הילד והילדה לשלוט בגופם מחזקת את הקשר המשפחתי ומלמדת ערכים חשובים של כבוד הדדי. 

הנה כמה טיפים מעשיים ליישום מיידי:

1. שוחחי עם ילדתך: הסבירי על  הזכות לומר "לא" למגע לא רצוי, גם ממבוגרים אהובים.

2. למדי אותה ביטויי קירבה ונימוסין חלופיים או לא מילוליים: כמו "כיף", נפנוף לשלום, או פרצוף מצחיק.

3. הכיני אותה לפני מפגשים משפחתיים: חישבו יחד איך היא תרצה לברך את בני המשפחה.

4. עמדי לצידה: אם היא מסרבת למגע, תמכי בה בעדינות אך בנחישות.

5. שוחחי עם בני המשפחה המבוגרים: הסבירי את חשיבות כיבוד הגבולות והאוטונומיה.

6. מודל לחיקוי: הראי לילדתך שגם את מכבדת את הגבולות של אחרים.

7. עודדי תקשורת פתוחה: צרי בביתך אווירה בטוחה לשיתוף רגשות.

8. סבלנות לבני המשפחה: שינוי דפוסי התנהגות לוקח זמן, התמידי בגישה המכבדת.

זכרי כי המטרה היא ליצור סביבה משפחתית בטוחה ומכבדת ותקשורת משפחתית מקרבת עבור כולם. עם זמן ועקביות, תוכלו כולכם יחד לבנות מערכות יחסים חזקות יותר המבוססות על אמון, כבוד הדדי ואהבה ללא תנאי.

• מטעמי נוחות המאמר נכתב בלשון נקבה אך מתאים כמובן גם לאבות ולילדים.

  
  

• לקביעת פגישת הדרכת הורים ולהתייעצות התקשרי או שלחי וואטסאפ אל 054-2444238